אודות המכון
קורס הוראה מונטסורי
שיטת מונטסורי
מאמרים
הגנים שלנו
צרו קשר

מגמות בחינוך העתידני

ד"ר אביב שלומית
המושג עתידנות בחינוך הינו מושג חדש יחסית הנובע מתוך הלך רוח פוסט מודרני שהביא להכרה בשתי עובדות יסוד:
א. מערכות החינוך בעולם המערבי אינם מתאימים עצמם להתפתחות המאה ה-21 ולשינוי ביכולויות ותיפקודי הלומדים הצעירים.
ב. התרחבות הפער בין המציאות מחוץ לגנים ובתי הספר לבין הנעשה ונלמד בתוכם.
ע"פ התפיסה הפוסט מודרנית, הדפוסים שביסוד מוסדות החינוך כגון אסטרטגיות, תכנים, קהל יעד, מבנה וכו', הופכים אותם ללא רלוונטיים למציאות הנוכחית שבה הם מתקיימים.
כיום הכרחי להתאים את מערכת החינוך למציאות פוסט מודרנית ולדרישות העידן הנוכחי.
הצורך הוא לשנות את הדפוסים הקיימים ולבצע למידה של ערכים, שעליהם יש להתבסס בתגובה למציאות החדשה. ואכן, צמיחתם המהירה של מסגרות חינוך אלטרנטיביות כמו חינוך מונטסורי, חינוך ביתי, דמוקרטי, אנתרופוסופי וחינוך זורם, הופכות להיות כלי מרכזי בחינוך ועיצוב הדור הבא ורק ממחישות עד כמה רחוקה מערכת החינוך הקיימת מהצרכים של המציאות העכשווית.
מערכת החינוך מחכה לשווא למושיע בדמות שיטה חדשנית להוראה ולמידה. בימינו קיימות שיטות הוראה ולמידה טובות, הבעיה העיקרית היא שהן אינן מיושמות. מה שמתבקש הוא ליישם את השיטות הטובות מבין הקיימות ולבחור תכנים משמעותיים ללמידה.
דרישות המאה ה-21 כגון מימוש עצמי של האינדווידואל, גמישות מחשבתית ויצירתיות ופיתוח מיומניות למידה (בניגוד לדוגמה השלטת של שינון).
מטרות העל של מודל החינוך העתידני מתרכזות בפיתוח כשרים שונים ולאו דווקא התכנים הספציפיים שיאיישו אותם. לדוגמא: לפתח אישיות אוטונומית ואותנטית של הילד הלומד, יכולת לגבש זהות מתוך הכרה פנימית ומתוך עושר וחיבור לסביבה התרבותית-חברתית.
פיתוח כשרים שונים כמו חשיבה והבנת העולם, דיאלוג אמיתי לסביבה ופיתוח כבוד לעצמי ולזולת, באמצעות אופני למידה משמעותיים בהם הילד משתתף באופן פעיל ומחובר ,הם מאבני היסוד של חינוך מונטסורי.

קיימים כמה מודלים לחינוך עתידני חלקם חדשים וחלקם קיימים שנים רבות המיושמים בעולם. ממודלים אלו ניתן ללמוד וליישם את עקרונותיהם במערכות החינוך שלנו.

המודל האסיאתי של מערכת החינוך כבר מיישם בפועל את הרצוי:
להלן כמה מן המאפיינים המעניינים של מערכת החינוך בסין וביפן, שניתן ללמוד ממנה רבות: הכיתות הן גדולות הרבה יותר, עובדה שמאפשרת למורים הרבה זמן פנוי לחשוב על ההוראה ולתכנן אותה. בזמן הפנוי המורים לומדים כיצד ללמד יותר טוב: רפלקסיה אישית, תכנון שיעורים לבד ובשיתוף עם מורים אחרים, שמיעת ביקורות, השתתפות בסדנאות, צפייה במורים אחרים, צפייה בסרטי וידאו על דפוסי הוראה. מורים חולקים ביניהם מערכי שיעור מבלי שהדבר מצמצם את מידת מקוריותם. המורים חולקים חלל משותף המאפשר אינטראקציה ביניהם. במשך שנה לפחות מורה מתחיל צמוד למורה ותיק כשוליה. מורים ותיקים מקבלים חופשות בנות שנה על מנת להסתובב בכיתות של מורים אחרים, להפיץ רעיונות ולבקר שיעורים.

הווארד גארדנר- אינטיליגנציות מרובות
למרות שאין היא חדשה כלל, תפיסה נוספת שיכולה להשתלב במגמות החינוך העתידני הינה תפיסתו של הווארד גארדנר את המודל החינוכי הרצוי. מחקרו של גרדנר זיהה שבע אינטליגנציות שונות לאדם (לוגית-מתמטית, לשונית, מוסיקלית, מרחבית, גופנית-תנועתית, בין-אישית, תוך-אישית) והמשמעויות החינוכיות הנובעות מכך, דהיינו הצורך לכוון לפיתוחם של האינטליגנציות השונות ואף אלה המוזנחות יותר במערכת החינוך (בעיקר החמש האחרונות). הראייה העדכנית ביותר של אנשי החינוך שבאים עם גישה רוחנית טיפולית משתלבת היטב במשנתו של גארדנר: הצורך הגדול בעבודה אל מול רגשות של ילדים ובני נוער, לגיטימציה של מרחבים מוגנים בהם אפשר לאוורר רגשות עוצמתיים, לנתב ולתעל באופן מבוקר את עוצמת הרגשות ובכך להפחית את כמות הטריגרים שמובילים לאלימות, שבחלקה היא פועל יוצא של סביבת המאה הנוכחית על כל קשייה. עבודה רוחנית ודינמית שכזו עם תוכנית שמשלבת את גילוי "העולם השקט", ההתבוננות, ההקשבה העצמית והכרת האני, לא מקבלת ביטוי בחינוך למרות שחייבת להימצא בו. ההתייחסות אל אינטילגנציה רגשית במודלים הקיימים לוקה בחסר וחייבת להתקיים במודלים החינוכיים העתידיים.

נקודת המוצא של חוקרים המנסים לבנות מודלים יישימים ורצויים ,נובעת מתוך תפיסה שהחוויה הבינאישית היא חוויה מעצבת מרכזית בחייו של הילד, חלק ניכר מן הילדים ייקחו עמם מבית הספר זיכרון ממה שהתרחש במימד הבינאישי הקרוב, בינם לבין בני גילם, ובינם לבין מבוגרים משמעותיים שנתקלו בהם בדרכם.
למפגשים האלו, לאווירה בה גדלים הילדים יש השפעה שאינה נופלת מהיכולת ללמוד לקלוט ולעבד ידע או לפתח יכולות קוגניטיביות. היום, קשר בין תלמידים במהלך שיעור בביה"ס ייחשב מחד להפרעה, לרעש. מאידך, מחוץ לגבולות הכיתה או השיעור, בתי הספר יוצרים הפרדה ברורה בין "טריטוריה של ילדים" לבין "טריטוריה של מבוגרים" תוך התעלמות מהמתרחש בטריטוריית הילדים.
התייחסות אל הילד כמבוגר, או לפחות השאיפה שבמהלך השיעור יתנהג כמבוגר, וההימנעות מהתמודדות עם המתרחש בתוך חברת הילדים, משאירים זירה מרכזית בהתפתחות הילד סגורה, נסתרת, לא קיימת בעצם. מחשבה על מבנה חינוכי חדש מחייב התייחסות אל הזירה הבינאישית כזירה מרכזית בה, למעשה, מתקיימות כל העת הזדמנויות ללימוד. הזדמנויות חוויות לימוד מרכזיות שמציבות את ההתפתחות הרגשית של הילד כנושא בפני עצמו הנוכח בכל מקום ופינה בבי"ס .

ד"ר גולדמן אינטיליגנציה רגשית
את המונח אינטיליגנציה רגשית טבע ד"ר דניאל גולדמן והיא יכולה לשמש אותנו כקריאת כיוון ראשונה , גולדמן מציין ארבעה כישורים מרכזיים :
- מודעות עצמית – היכולת לקרוא להכיר ולהבין רגשות שלך ושל האחרים, היכולת של אדם להעריך את עצמו במדויק עד כמה שניתן תוך הכרה בעוצמותיו ובמגבלותיו, גם הביטחון העצמי מהווה מרכיב במודעות העצמית של אדם.
- ניהול עצמי – שליטה עצמית ברגשות ובדחפים המשבשים את הסדר הפנימי. סובלנות לתסכול ושליטה בזעם, יכולת לביטוי נאות של רוגז. בתוך הניהול העצמי מתקיימים במקביל כמה כשרים חיוניים: שקיפות – הפגנת הגינות, יושרה ומהימנות. הסתגלות – גמישות בהסתגלות למצבים או בהתגברות על מכשולים , הישגיות – הדחף לשפר את הביצועים כדי לעמוד בממדי מצוינות פנימיים , יוזמה – נכונות לפעול ולנצל הזדמנויות.
- מודעות חברתית – אמפתיה , רגישות לזולת , מודעות ארגונית- הבנת זרמים, רשתות של קבלת החלטות ופוליטיקה ברמת הארגון .
- טיפול במערכות יחסים – היכולת לנהל רגשות אצל האחרים , יכולות המחזקות פופולריות , מנהיגות ויעילות .
גישה אחרת להתמודדות עם התפתחות רגשית המבוססת גם היא על תפיסתו של דניאל גולדמן, גורסת כי יש ללמד אינטיליגנציה רגשית, לפתח בקרב הלומדים מודעות לרגש ולהקנות דרכי התמודדות ברורות ומפורטות עם מצבים מורכבים באמצעות שיעורים וניצול הזדמנויות .
על בתי הספר ליצור חוויות משמעותיות המלמדות "קרוא וכתוב" רגשי, תכנית לימודים בה מתקיימים שיעורים של "מדע עצמי". מסגרות לימודיות שתפקידם להכיר רגשות, ללמוד סיטואציות חברתיות ולהפנים דרכי התמודדות וויסות רגשי. בנוסף לשיעורים המובנים בתוך תכנית הלימודים, קיימת לפי גישה זו דרך אחרת לשזירת לקחים רגשיים בתוך המארג הקיים של חיי בית הספר באמצעות סיוע למורים בחשיבה מחדש על השלטת המשמעת בקרב התלמידים. ההנחה של התכנית להתפתחות הילד היא שרגעים שכאלה מספקים הזדמנויות בשלות להקנות לילדים כישורים חסרים: שליטה בדחפים, הסברת התחושות שלהם, התרת עימותים והפנמה, כי יש דרכים טובות יותר מכפייה והשלטת משמעת.
גולדמן מגדיר יעדים שונים לתכנית לימודים זאת וביניהם, סובלנות טובה יותר לתסכול, יכולת לבטא רוגז בצורה נאותה, ירידה בגילויי התוקפנות או התנהגות של הרס עצמי , אחריות, ירידה באימפולסיביות, יכולת טובה יותר לאמץ פרספקטיבה של אדם אחר , שיפור האמפתיה והרגישות לתחושות של אחרים ושיפור בהכרת הרגשות שלנו, במתן שמות להם, בהבנת הגורמים לתחושות וכיו"ב .

פטריציו פאולטי והחינוך לאלף השלישי
מודל נוסף הינו "החינוך לאלף השלישי" שהגה פטריציו פאולטי האיטלקי. פאולטי הינו אחד מגדולי המומחים בעולם בתחום פיתוח מוטיבציה ,התפתחות ותקשורת בינאישית.
השיטה הייחודית מעצימה את פיתוח הפוטנציאל האנושי ומקבילה לתפיסה המונטסוריאנית במובן זה.
המודל גורס כי ניתן לסייע לכל ילד או נער באשר הוא לממש את הפוטנציאל הטבוע בו בכל גיל ובכל שלב בחיים. אולם, זאת אך ורק כאשר התכנים מותאמים אישית לכל שלב התפתחותי.
השיטה מיישמת את עיקרון האמונה בילד וביכולותיו תוך פיתוח הרמוני של הגוף, הרגש, הקוגניציה ושימת דגש על רגישות, יצירתיות וגמישות המוח האנושי.מחקרים הוכיחו כי המוח הוא איבר גמיש אשר יכול ללמוד ולהתפתח בכל רגע. לילדים קל יותר להשתנות ולהתפתח והם כחומר ביד היוצר ועל כן מותאמת למאה הנוכחית הגישה של -
"מעבר מאימון הזיכרון לפיתוח החשיבה".
ג'ון דיואי והחינוך הפרוגרסיבי
מודל החינוך הפרוגרסיבי, גם הוא יכול לעבור התאמה למודל לחינוך עתידני.
ג'ון דיואי הוביל את התנועה הפרוגרסיבית בחינוך האמריקאי במחצית הראשונה של המאה ה-20.
החינוך לגביו לא היה רק הוראה יבשה של עובדות, אלא מיומניות וידע שהתלמידים והילדים יירכשו ויהיו משולבים בחייהם כאזרחים ובני אדם.
במובן הזה דיואי היה פורץ דרך בגישתו. דיואי ואשתו אליס, הפעילו באוניברסית שיקאגו בי"ס מחקרי ששם למדו הילדים מקצועות ריאליים כגון כימיה, ביולוגיה ופיזיקה ע"י חקירה של תהליכים טבעיים כהכנת ארוחת בוקר.
היסוד המעשי של הלימוד נבע מקרבתו של דיואי לאסכולה הפרגמטית בחינוך, בדומה למריה מונטסורי.
החינוך הפרוגרסיבי שדיואי האמין בו העמיד את ההרחבה של האינטלקט ופיתוח כישורי פתרון בעיות וחשיבה יצירתית.

לבסוף ארצה להתייחס "לאורים ולתומים" מבחינת רבים מאנשי החינוך והחזון- "חינוך רג'יו אמיליה".
מודל חינוכי מקיף ומותאם לאלף השלישי המדגיש את פיתוח היצירתיות כחלק מהעצמת אינטילגנציה קוגניטיבית ורגשית.
קברניטי רג'יו השכילו ליצור תמהיל הקרוי מאה שפות הילד ומהווים אבן שואבת לחיקוי המודל שהקימו.

אם נבחן את רוב השיטות שיצרו מודל מתאים לישות המשתנה של הילד במאה ה-21, ניווכח עד כמה קיימת הלימה בינם לבין תפיסת החינוך ע"פ מריה מונטסורי (להרחבה ניתן לקרוא את המאמר על חינוך מונטסוריאני) ולא בכדי מוסדות החינוך המונטסוריאניים ברחבי העולם נחשבים מקום מפלט להורים וילדים המעוניינים בחינוך פתוח ויצירתי המלמד כשרים לכל החיים ולא רק מידע יבש התקף רק לשלב חיים מסויים.